בעולם הפיננסי הישן, הגבולות היו מאוד ברורים. בצד אחד עמד המגזר העסקי, שתפקידו הבלעדי היה לייצר שורה תחתונה ירוקה ורווח מקסימלי לבעלי המניות. בצד השני עמד עולם הפילנתרופיה והעמותות, שתפקידו היה "לעשות טוב" ולתקן את החברה באמצעות תרומות. בקיצור, כסף לחוד וערכים לחוד, ואלוהים ישמור אם השניים האלו ייפגשו בטעות באותו החדר.
אבל בעשור האחרון, הגבולות האלו קרסו לחלוטין עם עלייתו של מודל כלכלי חדש: השקעות אימפקט (Impact Investing).
השקעת אימפקט היא לא תרומה, והיא לא פילנתרופיה במסווה. מדובר באסטרטגיית השקעה חדה ומסחרית לחלוטין, שמטרתה לייצר שורה תחתונה כפולה: גם תשואה פיננסית מוצקת, וגם השפעה חברתית או סביבתית חיובית ומדידה. בין אם מדובר בהשקעה בטכנולוגיות של אנרגיה מתחדשת, במיזמי פוד-טק שמצמצמים זיהום, או בסטארטאפים רפואיים נגישים - המשקיעים מחפשים שהחברה תרוויח ותצמח, אבל מתוך הבנה שהרווח העסקי פותר בעיה אמיתית בעולם.
ההבדל בין השקעה רגילה להשקעת אימפקט טמון במילה אחת: אחריותיות (כן, כן, יש מילה כזאת בעברית מסתבר, או פשוט Accountability). בעולם האימפקט, לא מספיק להצהיר שהמיזם "עושה טוב", חובה להוכיח ולכמת את השינוי הזה בדאטה ובמספרים, בדיוק כפי שמודדים את זרם ההכנסות וה-ROI.
איפה זה מסתבך?
הבעיה הגדולה ביותר בעולם ההשקעות החברתיות והסביבתיות היא פער התרגום. בצד אחד של השולחן יושבים המשקיעים ומנהלי הקרנות, שמדברים בשפה של יעדים, מודלים פיננסיים,מודלים פיננסיים, KPI ותוצאות. בצד השני נמצא השטח- המקומות שבהם הפרויקטים קורים בפועל, ושם השפה היא לעיתים קרובות שפה של רגש, חוויה אנושית או עשייה מקומית.
כשקרן אימפקט משקיעה בטכנולוגיה או ביוזמה שמיועדת לשפר את פני הקהילה, היא חייבת לדעת שהכסף שלה לא רק הניב רווח פיננסי, אלא אשכרה הזיז את המחט החברתית בשטח. המשקיע שואל "איך המיזם שינה את תמונת המצב בקהילה?" והשטח עונה לו "הייתה פעילות מקסימה והמשתתפים מאוד התרגשו". משקיע מיומן מבין מיד שהתשובה הזו, חמה ומחבקת ככל שתהיה, לא באמת עוזרת לו להסביר למנהלי הקרן לאן נעלם התקציב. כדי לסגור את הפער הזה, צריך לחבר בין שלושה דברים: מדידה, ביצוע ונתונים.
המכניקה של ניהול אימפקט
כדי שהשורה התחתונה הכפולה תהיה אמיתית ולא רק מצגת יפה, ניהול האימפקט בשטח צריך להתבסס על שלושה שלבים:
1. הגדרת בייסליין (Baseline)
אי אפשר למדוד שינוי אם לא יודעים מאיפה התחלנו. לפני שהתוכנית יוצאת לדרך, צריך למפות את קהל היעד ולהגדיר בצורה כמותית את נקודת המוצא ביחס לאתגר שאותו מבקשים לשנות - למשל רמת חוסן קהילתי, תחושת מסוגלות או נגישות לשירות מסוים.
2. ביצוע ותפעול ללא חיכוכים
גם תוכנית מצוינת לא תייצר אימפקט אם הביצוע בשטח לא מתפקד. לכן צריך לנהל מראש ובאופן שוטף את הספקים, הלוגיסטיקה, לוחות הזמנים, המשאבים והסיכונים.
כי כשהמקרן לא עובד, הציוד לא הגיע או הספק תקוע בכניסה ליישוב - החזון החברתי יכול לחכות. המטרה של התפעול היא לא להיות הכוכב של הפרויקט, אלא לוודא שהוא לא הופך למכשול. כשהמערכת עובדת חלק, הצוות והמשתתפים יכולים להתמקד במה שבאמת אמור לייצר שינוי.
3. תרגום העשייה לדאטה (Impact ROI)
כאן מתבצעת ההוכחה. באמצעות מערך הערכה שיטתי ואיסוף נתונים לפני, במהלך ואחרי ההתערבות, אפשר לבחון מה השתנה בפועל ולחבר בין המשאבים שהושקעו לבין התוצאות שהושגו. במקום לומר "הייתה פעילות מוצלחת", אפשר להציג תמונה ברורה יותר: כמה אנשים השתתפו, מה השתנה אצלם, באיזו מידה, ובאיזה אופן ניתן לייחס את השינוי להתערבות.
בסוף, הכול חוזר לחיבור בין שני העולמות
המהות של השקעת אימפקט היא לא לבחור בין תשואה לבין ערכים, אלא לדעת לנהל את שניהם במקביל. המשקיעים לא מחפשים רק רעיון טוב או פתרון נוצץ, אלא תוכנית שיודעת לקחת משאבים, לתרגם אותם לעשייה משמעותית בשטח, ולגבות את התוצאה בנתונים.
אבל כדי שזה יעבוד, הכסף לבדו לא מספיק. צריך לדעת להוריד אסטרטגיה לקרקע, להפעיל אותה בצורה מדויקת, למדוד את התוצאות ולתרגם את מה שקורה בשטח לשפה שגם המשקיע יכול להבין.
רווח ואימפקט כבר לא צריכים להתנצל זה בפני זה. להפך, כשהם מנוהלים נכון, הם יכולים לחזק זה את זה.